השילוב של שרף בלתי רווי וסיבי פחמן הופך את רכיבי SMC לבעלי תכונות מקיפות מצוינות, לרבות חוזק מכני גבוה, צפיפות נמוכה, פליטות נמוכות וציפוי מקוון, תוך שמירה על גמישות העיצוב הייחודית של חומרים מרוכבים.
תהליך דפוס יריעות (SMC) הוכח כאחת משיטות הייצור הנפוצות ביותר עבור חלקים מרוכבים. הוא משלב את היתרונות של פסולת נמוכה, ייצור בקנה מידה גדול ומודולריזציה פונקציונלית בתהליך הייצור. לכן, SMC נמצא בשימוש נרחב בייצור המוני של רכיבים מרוכבים מוצקים, עמידים וקלים, והוא מיושם בשוקי התחבורה, החשמל, הבנייה והצרכנים.
בשנים האחרונות ממוסחרים חומרי SMC חדשים המבוססים על סיבי פחמן. נכון לעכשיו, יישומים בקנה מידה תעשייתי מומשו. לחלקים מבניים קלים במיוחד העשויים מהם יש ביצועים טובים יותר מאשר מוצרים דומים של אלומיניום ופלדה& rdquo; ניתן להשתמש בכמה מערכות שרף תרמוסטיות בתהליך SMC, כל אחת עם היתרונות והחסרונות הספציפיים שלה.
ה-SMC הנפוץ ביותר הוא שרף פוליאסטר בלתי רווי (UPR), מכיוון של-UPR SMC יש תכונות מכניות טובות, מאפשר כמות מילוי גבוהה יותר (ובכך מפחית את עלויות המוצר), ולחומרים בתבנית עדיין יש נזילות טובה. עם זאת, בשימוש יחד עם סיבי פחמן, חדירת השרף אינה שלמה, וההידבקות עם משטח סיבי הפחמן גרועה, וכתוצאה מכך תכונות מכניות גרועות של החלקים המעוצבים.
שרף ויניל אסטר (VER) המשמש לחלקים יצוקים בסיבי פחמן יכול לקבל תכונות מכניות גבוהות יותר. עם זאת, עיבוי יריעות שרף ויניל לפלטפורמה הנדרשת הוא אתגר. בנוסף, הצמיגות של שרף ויניל בדרך כלל גבוהה מכדי להשרות לחלוטין את חוט סיבי הפחמן, במיוחד כאשר שיעור סיבי הפחמן גבוה.
שרף אפוקסי אופטימלי (EPR) יכול לשמש גם עבור חלקי SMC ולקבל תכונות מכניות גבוהות. עם זאת, החיסרון הגדול ביותר של מערכת EPR SMC הוא שקשה להסתנן. תהליך התבגרות ודפוס דורשים שלבי חימום גוזלים זמן, מה שמקשה על מערכת EPR SMC לייצור בקנה מידה גדול ותחרותיות בעלויות.
כיום, השוק פיתח טכנולוגיית SMC ייחודית, אשר גורמת לסיבי הפחמן הקצוצים ל-SMC להיות בעלי יכולת עיבוד טובה של UPR SMC ו-VER SMC, ולתכונות המכניות הגבוהות של סיבי פחמן שרף אפוקסי. לטכנולוגיית SMC יתרונות ייחודיים, כגון זמן אחסון ארוך (עד 6 חודשים בטמפרטורת החדר), נזילות טובה בתהליך היציקה, ויכולה למלא את חלל התבנית במלואו, כולל תוספות ומקשיחים. לטכנולוגיה זו גם מערכת ריפוי רדיקלים חופשיים ייחודית, אשר הופכת את פליטת התרכובות האורגניות הנדיפות בתהליך הייצור לנמוכה ביותר.
