המרווח החשמלי מתייחס למרחק האוויר הקצר ביותר בקו הישר בין שלבי הגוף החשופים או תושבת מחיצת המתכת הסמוכה. גודל המרווח החשמלי קובע את גודל יכולתו של הארון לעמוד במתח פגיעה.
אחת המטרות שאותן רודפות אחר יצרני ערכות החשמל השונות היא להשיג מזעור ארונות. אם הארון יהיה קטן, מפסק החשמל חייב להיות קטן קודם. על מנת להפוך את המפסק לקטן, תא קשת הוואקום נוקט בשיטת איטום בידוד. הזרוע המוליכה המורחבת עטופה בחומר מבודד ומכוסה בשרף אפוקסי או שרוול גומי סיליקון. באופן זה, עבור הזרוע המוליכה, יש גם בידוד מוצק וגם בידוד אוויר, שהוא סוג של בידוד מרוכב.
למפסק המשמש במתג המתח הבינוני, על מנת לפצות על חוסר המרווח החשמלי, הפתרון הוא שימוש בבידוד אטום ובבידוד מרוכב, אך איך מתמודדים עם מוליך המעגל הראשי בארון? או להגדיל את הארון, וזו שיטה לא רצויה. עבור ארונות מתג 12kV המרווח החשמלי הוא 125 מ"מ, עבור ארונות מפסקים 24kV המרווח החשמלי הוא 180 מ"מ, ובשביל ארונות מתג 40.5kV המרווח החשמלי הוא 300 מ"מ. מרחק המרכז של מסוף הרכבת המעגל הראשי יכול לפעמים להגיע למרווח החשמלי הנ"ל, אך אם לוקחים בחשבון את רוחב המוליך המוליך של המעגל הראשי, לא ניתן להשיג את המרווח החשמלי הנדרש בין פאזות ובין פאזות למעטפת.
על מנת להקטין את נפח הארון, יש לייעל תחילה את צורת האלקטרודה, להפחית את עוצמת השדה החשמלי והשדה החשמלי צריך להיות אחיד ככל האפשר. עם זאת, בהקשר זה, מפעל ערכות החשמל החשמליות לא עשה מספיק. מוליך המעגל הראשי הוא עדיין מוט נחושת שטוח, ועדיין משתמשים בברגים במפרקים. בדרך זו, לא ניתן לצמצם במידה רבה את גוף הארון. על מנת להקטין את גוף הארון, מאמצים את השיטה של חימום שרוולי כיווץ ומחיצות בידוד.
